איך מתמודדים עם משבר נפשי במשפחה?
איך מתמודדים עם משבר נפשי במשפחה?
התמודדות עם הפרעה נפשית משפיעה המערך המשפחתי כולו. יאיר ברקו, MSW עו"ס, מנהל מרכז ייעוץ באגף בריאות הנפש של "עזר מציון" ומטפל CBT מומחה לטיפול בהפרעות פסיכוטיות וסכיזופרניה במאמר חשוב ומלמד. מהם האתגרים בהתמודדות המשפחתית עם בן משפחה בעל מגבלה נפשית ואיך מתגברים עליהם.
המערכת המשפחתית
מקובל להגדיר משפחה כצירוף של שני אנשים, או יותר, הקשורים ביניהם לאורך זמן , בקשר של הסכמה הדדית, לידה ו/או אימוץ ומקבלים על עצמם כמה מן הדברים הבאים: טיפול פיזי בחברי הקבוצה, הוספה של חברים חדשים באמצעות הולדה, סוציאליזציה, חינוך ילדים ובקרה חברתית של הילדים, ייצור, צריכה וחלוקה של מצרכים שונים.
לכל משפחה יש משימות התפתחותיות שאתן היא צריכה להתמודד: איזון בין ה"ביחד" המשפחתי לבין ה"לחוד" של כל פרט במשפחה. איזון בין המערכת הפנימית של המשפחה, שהיא בעלת גבולות פיזיים ופסיכולוגיים, לבין קשרים חיצוניים מחוץ למשפחה. לכל משפחה יש גם חלוקת תפקידים שנעשית באופן מילולי ובלתי מילולי.
המשפחה גם מורכבת גם מתתי מערכות – הורה- ילד, קשר בין אחאים וכד'. משפחה בריאה שואפת לאיזון בתוך המשפחה שיוצר איזון גם בקשרים החיצוניים. האיזון המשפחתי יכול להיות מופר מסיבות שונות, וחד מהגורמים ליציאה מאיזון המשפחתי היא הופעתה של מחלה פיזית או נפשית. (Minuchin, 1974)
מהי מחלת נפש?
על פי ספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי DSM-5 , הפרעה נפשית היא תסמונת המתאפיינת ע"י הפרעה משמעותית מבחינה קלינית בקוגניציה, בוויסות הרגשי ובהתנהגות של האדם, ומשקפת דיספונקציה (הפרה) בתהליכים הפסיכולוגיים, הביולוגיים או ההתפתחותיים שעליהם מושתת התפקוד הנפשי. ההפרעה הנפשית מלוה במצוקה או בפגיעה משמעותית בכושר החברתי, התעסוקתי ובתחומי פעילות אחרים. ההפרעה יכולה להופיע בחומרה משתנה ובזמנים שונים ולהיות כרוניות או זמניות. (American Psychiatric Association, 2013) .
הופעת הסימפטומים של משבר נפשי נחווית בדרך כלל כאירוע טראומטי עבור בני המשפחה. לרוב בהופעת הסימפטומים הראשוניים של המחלה, המשפחה מופתעת לגמרי, ולא יודעת איך להתמודד עם המצב החדש. ישנה הפרה של האיזון המשפחתי הקיים ותחושת חוסר אונים.
כל משפחה מגיבה בדרך שלה ומתמודדת בצורה שונה עם המחלה, עם זאת ניתן להצביע על מספר נושאים אוניברסליים שמצריכים התייחסות. (Lefley, 1996)
ההשפעה של המחלה על שאר בני המשפחה תלויה במשתנים שונים:
- סוג הקרבה: הורה, ילד, אח, בן זוג
- השלב בחיים של כל פרט במשפחה: גיל כרונולוגי ושלב התפתחותי של כל אחד מבני המשפחה, בהתייחסות למשימות ההתפתחויות המותאמות לו
- תזמון בחיי המשפחה כמערכת
- התפקידים השונים של כל אחד מבני המשפחה
המערכת המשפחתית מאופיינת בתתי מערכות
המערכת ההורית
ניתן לחלק את ההתמודדות של ההורים לשתי קטגוריות מרכזיות: נטל אובייקטיבי ונטל סובייקטיבי. (Schene, 1990)
הנטל האובייקטיבי מתייחס לתפקידים הנוספים שההורים ממלאים בעקבות המשבר הנפשי הפוקד את אחד מבני המשפחה. ההורים מבצעים, לעיתים, גם את התפקידים המקצועיים ונופלת עליהם אחריות כמטפלים העיקריים של הילד, והם מהווים סוג של מתאמי טיפול בלתי פורמליים. הורים רבים מקדישים משאבי זמן, כסף ואנרגיה יקרים כדי לתת את הטיפול הרפואי והנפשי הטוב ביותר לבנם, ובמקרים רבים ההשקעה בבן החולה עלולה לבוא על חשבון שאר הילדים. ישנם הורים שמקדישים את כל סדר יומם לטיפול בילד החולה, ובכך הם נפלטים ממעגל התעסוקה. באופן זה מתווספים קשיים כלכליים וניתוק חברתי מאנשים שהיו יכולים להוות עבורם מקור תמיכה. לאתגרים הללו מתווספות ההפרעות בחיי היומיום הכוללות אי סדר בבית וקשיים בירוקרטיים. (Schene, 1990).
הנטל הסובייקטיבי מתייחס לנטל הרגשי שההורים מרגישים ביחס לבן המתמודד. כאשר אחד מהילדים מתמודד עם מחלת נפש, מקובל לראות את תהליך ההתמודדות של ההורים כתהליך הדומה במאפייניו לאבל על אבדן. תהליך האבל כולל כמה שלבים: הכחשה, כעס, מיקוח, האשמה, דיכאון, השלמה. התהליך אינו לינארי, ומשתנה מאדם לאדם. שלב ההשלמה הוא הארוך ביותר. האבל הוא על אבדן בריאותו של בן המשפחה, על הסבל המשפחתי ועל ההפסד האישי. ישנו גם "אבדן סימבולי" – אבדן תקוות, ציפיות וזהות משפחתית. תחושת הצער היא כרונית – תחושה מתמשכת של אבל ואבדן ולכן הורים רבים מדווחים על רגשות ייאוש, חוסר אונים ואשם (Baxter, 1998)
לעתים משפחות חוששות שהתנהגות בן המשפחה המתמודד תפגע במוניטין של המשפחה. במקרים רבים זו הסיבה להסתרה ולהרחקת המתמודד מהמערכת המשפחתית, (Corrigan et al, 2004) מה שמקשה עוד יותר בהתמודדות היומיומית. חשוב גם להבין שהסתרה גוזלת משאבים רגשיים רבים ומוסיפה עוד על הקשיים הקיימים של כל המתמודדים במשפחה.
אימהות
במקרים רבים האימהות הן אלה שנושאות ברוב הנטל כאשר אחד מהילדים מתמודד עם מחלה נפש. הן עלולות למצוא את עצמן משועבדות לטיפול, שלעיתים נמשך לכל אורך חייהן. הזהות הנשית תלויה במידה רבה בהצלחת הילדים מאחר והתודעה הציבורית עדיין מושפעת ממודלים ישנים (שאינם מבוססי מחקר) שהטילו את האשמה והאחריות על האמא הסכיזו- פרנוגנית. התפיסה החברתית הישנה ראתה בהורים בכלל ובאמא בפרט אחראית ואשמה בהופעת מחלת נפש אצל אחד מהילדים. הטענה הייתה שהופעת מחלת הנפש אצל הילד נובעת בגלל הורות לא טובה, חינוך ותקשורת לקויים של האם. (Spaniol et al, 2000)
אבות
באופן מסורתי, תפקיד האבות הוא לפרנס את משפחתם ובכך לדאוג לביטחונם האישי. עם התפרצות המחלה האב חש שהוא נכשל בתפקידו ובחובותיו כלפי בנו מאחר ולא הצליח להגן על בנו מפני סכנות העולם. אבות שמעורבים רגשית בגידול הילדים יחושו גם אשמה וצער על הבן. . (Spaniol et al, 2000)
מערכת זוגית
כאשר המתמודד הוא אחד מבני הזוג, יחווה בן הזוג הבריא אובדן וקושי רגשי, חברתי, וכלכלי, הדומה לאובדן/פטירה של בן זוג. לכל זאת נוסף הנטל של האחריות בהורות וגידול הילדים ושאר האספקטים בחיי משפחה. לעתים בשל הקשיים הנזכרים יופיעו אשמה וקונפליקט לגבי הזוגיות ואף שקילת אפשרות לגירושין. ראוי לציין שיש זוגות שמצליחים להישאר בזוגיות מטיבה ולהתמודד יחד עם המחלה. כמובן שכל מקרה נידון לגופו עם צוות רפואי.
ילדים
בני משפחה צעירים עלולים להיפגע במיוחד כאשר אחד מבני המשפחה סובל ממחלת נפש. זאת בעקבות השלב ההתפתחותי שלהם. הפגיעה יכולה לבוא לידי ביטוי בפגיעה ועיכוב התפתחותי, אקדמי, ורגשי, אובדן הילדות, אימוץ תפקיד הורי, ושאיפה מוגזמת לפרפקציוניזם.
לסיכום, משתנים רבים קשורים להשפעת ההתמודדות עם מחלת נפש על בני המשפחה: גיל בן המשפחה בפרוץ המחלה, מגדר והשפעת המגדר על מעורבות בטיפול, סוג הקרבה המשפחתית, משאבים אישיים, דרכי התמודדות, מקום מגורים, רמת המעורבות והקשר עם בן המשפחה המתמודד ועוד (Spaniol et al, 2000).
על אף הקשיים הרבים, יש למתמודד ולבני משפחתו מקום משמעותי לתקווה בעזרת איתור מוקדם של ההפרעה הנפשית. כיום ניתן לטפל ביעילות ולסייע למטופל ולמשפחתו להתמודד בצורה מטיבה עם המחלה ואף לצאת מחוזקים ממנה, מה שמוכנה בשפה המקצועית "צמיחה פוסט-טראומטית". אנשי המקצוע והמחקר פיתחו לאורך השנים שיטות התערבות מבוססי מחקר אשר נותנות מענה מקצועי לשאלה איך מתמודדים עם משבר נפשי במשפחה.
הטיפול במשפחה מתמקד בגורמים הבאים
- תמיכה
- מתן מידע פסיכו-חינוכי אודות ההפרעה הנפשית והטיפול בה.
- מתן כלים להתמודדות טובה של המשפחה עם המתמודד ועם שאר בני המשפחה.
- למידת מיומנויות תקשורת מיוחדות שמסייעות בתקשורת עם בן המשפחה המתמודד.
הטיפול נעשה בצורה פרטנית ובעבודה קבוצתית. חשוב מאוד למשפחה מתמודדת לפגוש בני משפחות אחרים המתמודדים גם הם עם משבר נפשי. המפגש הבלתי אמצעי עם משפחות אחרות נותן כוח ותקווה. לעתים משפחות זקוקות גם להכוונה מעשית וסיוע עם מערכת השירותים והבירוקרטיה, לעתים מיצוי זכויות הוא גם חלק מהתשובה לשאלה איך מתמודדים עם משבר נפשי במשפחה.
חשוב להתייחס גם להתמודדות המשפחתית בהקשר חברתי רחב יותר. בשנים האחרונות חל שינוי ביחס לאנשים המתמודדים עם מחלת נפש. השינוי הגיע בעקבות גילויים רפואיים חדשים לגבי ההקשר הביולוגי של מחלות הנפש, יחד עם שינוי חברתי וציבורי בהתייחסות לאנשים עם מוגבלויות בכלל ולאנשים עם מוגבלות נפשית בפרט. ההבנה היא שאין אדם "אשם" במחלת נפש, לא הוא, לא הוריו ולא משפחתו. השינוי התפיסתי גרם לשינויים חיוביים במדיניות כלפי חולי הנפש. מחקרים עדכנים מצאו שיש חשיבות רבה בשיתוף המשפחה בתהליך השיקום וההחלמה של בן המשפחה המתמודד. ככל שהמשפחה מעורבת ותומכת בתהליך השיקומי, כך הסיכויים להחלמה של בן המשפחה המתמודד עולים. בנוסף נמצא שיש ירידה משמעותית בסיכוי להישנות המחלה ולאשפוזים חוזרים, כאשר המשפחה מעורבת ותומכת. (2011 Weimand at al,)
מקורות
Baxter, E. A., & Diehl, S. (1998). Emotional stages: Consumers and family members recovering from the trauma of mental illness. Psychiatric Rehabilitation Journal, 21(4), 349.
Corrigan, P. W., & Miller, F. E. (2004). Shame, blame, and contamination: A review of the impact of mental illness stigma on family members. Journal of Mental Health, 13(6), 537-548.
Lefley, H. P. (1996). Family caregiving in mental illness. Sage Publications, Inc.
Minuchin, S. (1974). Families and Family Therapy. Harvard University Press
Schene, A. H. (1990). Objective and subjective dimensions of family burden. Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 25(6), 289-29
Spaniol, L.Zipp le, A.M., Marsh, D. T., & Finley, L. Y. (2000). The Role of the Family in Psychiatric Rehabilitation: A Workbook. Sargent College of Health and Rehabilitation Sciences, Boston University. Boston: Center for Psychiatric Rehabilitation..
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental
disorders (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Publishing
. Weimand B. M., Hedelin B, Hall-Lord M. L., & Sallstrom C. (2011). Left alone with straining but inescapable responsibilities: Relatives’ experiences with mental health services. Issues in Mental Health Nursing, 32, 703-710.
