מה זה בכלל ביקורת עצמית?
ביקורת עצמית שלילית וקיצונית היא הנטייה לחשוב על עצמך באופן שלילי ושיפוטי ועם סטנדרטים גבוהים וקשים להשגה. קשה לעמוד בסטנדרטים פנימים כה גבוהים ונוקשים. אי העמידה בסטנדרטים הללו מלווה בתחושת כשלון, בהאשמה עצמית וכעס פנימי.
ביקורת עצמית תלויה באופן שבו אתה מעריך את עצמך. בדרך כלל מקובל לראות בביקורתיות ושיפוטיות עצמית כתכונת אופי שלילית.
הביקורת יכולה להיות אכזרית ותוקפנית. לכולנו יש את סוג החשיבה הזה ברמות שונות והוא די נפוץ. אנשים מתייחסים לעצמם כטיפשים על טעויות קטנות שעשו. עוצמת הביקורת נעה בין אדם לאדם. יש אנשים שממש מתעללים בעצמם מילולית ועלולים לחוות תחושות של שנאה וגועל כלפי עצמם.
איך נהייתי כל כך ביקורתי?
ישנם מספר תיאוריות לגבי הרקע להתפתחות הנטייה לביקורתיות עצמית. התיאוריה המרכזית טוענת שביקורת עצמית מוגזמת מתפתחת בילדות והיא קשורה לציפיות ההוריות והחברתיות, המודעות והלא מודעות, עימן גדלנו.
לכל ילד יש צורך אינהרנטי להערכה ולהרגיש ראוי לאהבה.
במצבים שבו הילד לא מקבל מסביבתו הקרובה את ההרגשה שהוא טוב וראוי ואהוב, אז הילד מפנים כי רק באמצעות הישגים והצלחות קונקרטיות הוא יצליח להיות שייך ונאהב.
כאשר ילד מרגיש "פגום" במישור מסוים הוא מתחיל להפנים קול פנימי (מחשבה) או קול הורי שבעצם תוקף את הזהות שלו. מדובר בצורת חשיבה ביקורתית שהילד אומר לעצמו שהוא לא מספיק טוב וראוי בתחום מסוים ועליו להשתנות ו/או להחביא את מי שהוא באמת כדי שהחברה תקבל אותו.
עם הזמן צורת החשיבה הביקורתית מופנמת. והילד מתחיל לחשוב בצורה אוטומטית על עצמו באופן ביקורתי ושלילי.
האם יש קשר בין נטייה ביקורתית לבין הפרעות נפשיות?
מחקרים רבים מקשרים בין הנטייה האישיותית לביקורתיות עצמית מוגזמת לבין הפרעת דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה והתמכרויות.
בכלל לאנשים עם דיכאון יש נטייה להיות יותר ביקורתיים כלפי עצמם וכלפי אנשים אחרים בהשוואה לאנשים שאין להם דיכאון. הרבה מהמחקר בתחום הביקורת והשיפוטיות העצמית עוסק בקשר שבין ביקורתיות עצמית לבין הפרעת דיכאון.