שאלון התקשרות

תאוריית ההיקשרות ( Attachment Theory)

היא תאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שיצר ג'ון בולבי, פסיכואנליטיקאי בריטי, עם שותפתו  מרי איינסוורת'. זוהי אחת התאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר בחמישים השנים האחרונות, והיא הניעה פרסום של אלפי מחקרים וכתיבה של עשרות ספרים. התאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל בו במהלך שנות חייו הראשונות, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכן את תפיסתו העצמית.

חשיבותה של ההיקשרות

תאוריה זו מבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע צורך מולד ואוניברסלי ליצור קשר עם מטפל מרכזי אחד לפחות, וקשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של התינוק. זאת בניגוד לתאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, לפיה מה שמניע את התינוק הוא סיפוק דחפים וצרכים פיזיים.

אף על פי שבולבי התמקד במערכת היחסים של תינוקות והמטפלים בהם, הוא ציין כי סגנון ההיקשרות מאפיין את החוויה האנושית לאורך כל חייו של הפרט. המודלים המנטליים שהתינוק מפתח יהיו אחראיים בבגרותו להמשך קיומם של נטיותיו ההתנהגותיות המוקדמות. הם ישפיעו על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט, וכן על ציפיות המבוגר מעצמו ומהעולם. הם יהוו "אבני בניין" שיקבעו את סגנון ההיקשרות שלו כבוגר. 

על פי בולבי, ילדים נולדים עם מערכת היקשרות התנהגותית אשר מניעה אותם לחפש קרבה לדמויות משמעותיות (דמויות היקשרות) בעת צורך. על פי התאוריה, הצורך בקרבה להורה על מנת לקבל הגנה הוא ראשוני, ואינו צורך משני שתפקידו לספק צרכים פיזיים.

דפוסי היקשרות

• התקשרות בטוחה – כאשר הדמות המטפלת בילד היא נוכחת, תומכת ומגיבה, הילד חש מספיק בטוח בעצמו על מנת לחקור את העולם שסביבו. ברגעים מאיימים, הילד יפעיל את מערכת ההיקשרות ויחפש קרבה לדמות המטפלת בו עד אשר יירגע. לאחר הסרת האיום הילד יחזור לפעילות שגרתית.
• התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בצורה דו ערכית הילד מפנים כי לא תמיד יקבל הגנה בעת הצורך. ברגעים מאיימים ילד במצב זה יפעיל את מערכת ההיקשרות במשנה תוקף, יחפש קרבה והגנה, ויתקשה להתנתק מהדמות המטפלת גם כאשר האיום חלף.
• התקשרות לא בטוחה, נמנעת – כאשר הדמות המטפלת בילד מתנהלת בקרירות, מתעלמת ממנו או דוחה אותו באופן שאינו מספק הגנה לילד, מתפתחת אצלו הכרה כי אין טעם לפנות לדמות זו ברגעים מאיימים. ילד בסיטואציה הזאת חש לחץ רב יותר מהדחייה מאשר מהגורם המאיים ולכן עם הזמן יחדל לחפש הגנה אצל הדמות המטפלת בו וימעיט להפעיל את מערכת ההיקשרות.

הדפוס שנוצר בקשר הראשוני והחוויות שחווה התינוק יוצרים "מודלי עבודה פנימיים", שהם תבניות קוגניטיביות-רגשיות הכוללות את ציפיות הילד לגבי האחר ולגבי עצמו וערכו העצמי במסגרת קשר. מודלים אלו ישמשו את אותו ילד לאורך כל חייו, בעת יצירת קשרים עם אחרים וגם בעת בניית דימויו העצמי. מודלי העבודה הפנימיים, מתגבשים, על פי בולבי, בשנת החיים הראשונה, לאחריה קשה יהיה לשנותם. הקשר של הילד עם הדמות המטפלת בשנות החיים הראשונות, יהווה את האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור אותו ילד בעתיד, שכן לפיו יעריך הילד את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. מודל זה מושפע על ידי המידה שבה רואה התינוק את עצמו אהוב על ידי דמות ההתקשרות שלו. מודל העבודה הוא שיכתיב לילד את עקרונות היסוד להמשך חייו החברתיים, והוא יעבוד כל הזמן לאורך החיים. על פי בולבי, ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שנוצרו אצלם.