מאפיינים של אגרנות כפייתית

• קשר רגשי לחפצים
• זיכרונות שקשורים לחפצים
• רצון לשליטה על החפצים
• תחושת אחריות על החפצים
• הימנעות מזריקת חפצים
• הימנעות מקבלת החלטות בנוגע לחפצים
• צבירה של חפצים מיותרים או חפצים ללא ערך
• קושי בקבלת החלטות
• מוסחות רבה
• קשיי התארגנות וסדר
• שיעור נמוך של נישואין וזוגיות
• שיעור גבוה של קומורבדיות עם הפרעת אישיות
• תובנה נמוכה ביחס לבעיה
• מוטיבציה נמוכה לשינוי

אגרנות כפייתית

האם קשה לכם או לאחד מבני משפחתכם לזרוק חפצים שכבר אינכם צריכים? עדיין שומרים על מזכרות מלפני שנים רבות שאין להם כל ערך?

בשנים האחרונות חלה התקדמות בהבנת ההפרעה הנפשית של אגרנות כפייתית. מסתבר שמדובר בתופעה יותר נפוצה ממה שחשבו קודם לכן. מחקרים שונים מצביעים על שכיחות של בין 2- 5 % מהאוכלוסיה.

אגרנות כפייתית הינה הפרעה עם השלכות משמעותיות על בריאות הציבור. היא פוגעת הן באדם בעל ההפרעה, הן בבני הבית ואף בשכנים .

לפי ספר האבחן הפסיכאטרי נהוג לראות באגרנות כהפרעה על הספקטרום של ההפרעות הכפייתיות טורדניות אך עם ייחודיות משל עצמו,

 

 

1. כאשר קיים קושי מתמשך להיפטר מחפצים בלי קשר לערך שלהם.

2. הקושי להיפטר מהחפצים נובע מהחשיבה שיש צורך לשמור על אותם חפצים. קיימת מצוקה מוגברת מהחשיבה על פינוי אותם חפצים.

3. הקושי להיפטר מהחפצים מביאה לידי צבירה של כמות גדולה במיוחד של חפצים בתוך אזור המחיה בבית.

4. האגרנות מביאה לידי מצוקה, ליקוי חברתי, תעסוקתי או פגיעה בתפקוד בבית. כולל השמירה על מרחב בטוח בבית.

5. האגרנות לא נובעת מבעיה רפואית אחרת.

 

החרדה מעשיית טעות ,שמא נזרק חפץ חשוב.. החרדה להפסיד דבר יקר. בדרך כלל זה מלווה במחשבות אובססביות סביב החפצים, ובתהלבטויות רבות לגבי מה כדאי לשמור ומה לא.

בדרך כלל ככל שהאדם מתבגר התסמינים של האגרנות מחריפים, ויש פגיעה תפקודית יותר משמעותית. בדרך כלל הטיפול בבעיה נעשית רק לאחר התערבות של בני המשפחה או רשויות החוק.

פעמים רבות אנשים עם אגרנות כפייתית לא רואים בעיסוק שלהם בעיה. הם נהנים מאיסוף החפצים ולרוב הם לא מבינים מדוע הסביבה כל כך מוטרדת מהעיסוק שלהם.

 

לאגרנים כפייתים יש נטייה ליצור ערך רגשי סטימנטלי לחפצים. לעתים נשמע אמירות של חשש "מלפגוע" ברגשות החפץ אם הוא ייזרק. בנוסף ישנה אמונה שלעולם אין לדעת מתי יהיה צורך בחפץ ספיצפי ולכן חשוב לשמור על כל החפצים לעת הצורך. כמו כן קיים חשש מאיבוד זכרונות משמעותיים הקשורים לאותם חפצים אם הם ייזרקו. במצבים מסוימים אגרנות אובססיבית יכולה להית סימפטום של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית.

 

 

פעמים רבות מי שיפנה לטיפול הם בני המשפחה של האדם עם האגרנות. זה קורה כאשר כלו כל הקיצין וכבר אין אפשרות להמשיך לחיות בביית עם כל החפצים.

 

בטיפול CBT באגרנות השלב הראשון הוא גיוס מוטיבציה לעשיית שינוי בחיים. כאמור פעמים רבות האדם עם אגרנות לא רואה בעיה בעיסוק שלו ולכן השלב של חיזוק מוטיבציה היא חשובה מאוד. זה נעשה בעזרת טכניקות של ראיון מוטיבציוני. לאחר מכן ניגשים לשלב של הבנת הבעיה, איך נוצרה ומה משמר אותה היום. לאחר המשגת הבעיה וההסכמה על מטרות טיפוליות מתחילים שלב אחר שלב לטפל בבעיה בעזרת טיפול קוגנטיבי והתנהגותי. בחלק הקוגנטיבי נרצה לזהות מהם המחשבות שישי לאדם לגבי החפצים שלו. נמצא שיש הרבה כשלים מחשבתיים ביחס של האדם לחפציו ולאמונות שיש לו בדבר החשיבות של ההחפצים. בטיפול המטופל לומד לזהות את מחשבותיו, לשם לב לתפיסות המוטעות שלו לגבי החפצים. בתהליך הדרגתי הוא רוכש יכולת לחשוב בצורה יותר אדפטיבית ביחס לחפציו.

 

במקביל החלק של הטיפול ההתנהגותי חשוב מאוד באגרנות.. נערוך מיפוי של החפצים השונים בבית, נדרג אותם לפי קבוצות שונות של ערך בעיני המטופל. בשלב זה לרוב כדאי להיעזר באנשים חיצוניים (חברת ניקיון וכד') שאין להם קשר רגשי לחפצים כדי לעסוק במלאכת הפינוי. נעשה שימוש בטכניקות של חשיפה ומניעת תגובה. 

לבסוף נרכשים כלים של מניעת הישנות כדי שבעיית האגרנות לא תחזור שוב, והמטופל לא יתחיל שוב באיסוף חפצים חדשים.

 חזרה לעמוד הראשי